החלטה בתיק ב"ש 93337/05

1.          לפני בקשה לעיכוב ביצוע צו-הריסה שיפוטי, שהוגשה ביום 28.9.2005, לאחר מתן גזר-הדין על-ידי כב' השופטת רייך-שפירא (בית-משפט השלום בתל-אביב), בתיק עמ"ק 20100/03 .

            המבקשים הורשעו בביצוע עבודה הטעונה היתר, לפי סעיף 145(א)(2) ו סעיף 204(א) לחוק התיכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (להלן: " החוק").

המבקשים הגישו לבית-המשפט המחוזי ערעור, ביחד עם בקשה זו, שמספרו 71763/05 .

2.          העובדות הצריכות לעניין:

א.         מתוך הכרעת-הדין שניתנה ביום 1.9.2005, עולה כי בדצמבר 2002 ביצעו המבקשים קונסטרוקצייה מעץ, שקירותיה פרספקס ותקרתה פלסטיק שקוף (להלן: "המבנה").

שטחו הכולל של המבנה - 25.5 מ"ר.

ב.          על-פי הכרעת-הדין, הורשעו המבקשים בבניית המבנה ללא היתר. המבנה ממוקם במרכז המסחרי רמת אפעל, על המדרכה הצמודה לבית-קפה, המנוהל על-ידי המבקשים.

ג.          בית-משפט קמא, במסגרת גזר-הדין, הורה על הריסת המבנה הבלתי-חוקי. כניסתו לתוקף של צו-ההריסה נדחתה עד ליום 1.11.2005.

3.          בא-כוח המבקשים חזר לפני על נימוקי בקשתו, לרבות העובדה כי בזמנו ניתן למבנה זה היתר זמני על-ידי הועדה המקומית, שתוקפו פג ביום 1.5.2003.

מדגיש בא-כוח המבקשים, כי המבנה גופו נבנה תוך הסתמכות על התחייבות שלטונית של המועצה לגרום לכך כי חוקי העזר שיתירו הקמת מבנה זה, יקבלו תוקף, כדוגמת חוקי העזר הקיימים בערים אחרות במרכז הארץ.

הוסיף וציין כי המבנה גופו הינו זמני בלבד, פירוקו והרכבתו ישימים. על-כן אין צורך בהיתר-בנייה. יחד עם זאת מציין, כי עלות הפירוק וההרכבה גבוהה מאוד.

בא-כוח המבקשים מפנה לפסיקה שעניינה צו-הריסה שיפוטי, הדנה בסוגיה האם המבנה שלפנינו הוא מבנה קבע או יביל, בהקשר ל סעיף 45 לחוק.

4.          באת-כוח המשיבה מתנגדת למתן עיכוב ביצוע. לטענתה, מדובר במבנה קבע על-פי מבחנים שנקבעו בפסיקה. למבנה לא יינתן היתר-בנייה בנסיבות הקיימות.

5.          לגופו של עניין:

            שאלה שהתעוררה הינה, האם מדובר במבנה קבע, הטעון היתר על-פי החוק, אם לאו.

            ב- ע"פ 697/85 יוסף גולדשטיין נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה לוד, פ"ד מ(4), 57 , קבע כב' השופט מלץ, כי על-מנת ללמוד קיומה או העדרה של קביעות למבנה, יש להיזקק לשני מבחנים: המבחן הסובייקטיבי - עליו ניתן ללמוד מתוך הכוונה המלווה הצבתו של אותו מבנה; והמבחן האובייקטיבי - עליו ניתן ללמוד מתוך תקופת קיומו של אותו מבנה.

וכלשונו ( שם, בעמ' 63-62):

"דעתי כדעת בית-המשפט המחוזי. ההיגיון איננו סובל לכנות את הצבתו של מבנה כזה במשך מספר חודשים (כפי שהיה המצב בבית-משפט השלום) "הצבה רגעית" . העובדה, ששופט השלום המלומד האמין למערער, כי הוא אכן התכוון להצבה זמנית, אין בה כדי לשנות את אופיו של המבחן האובייקטיבי. על-פי מבחן אובייקטיבי זה של משך הזמן בפועל, הייתה כאן אותה הקביעות, הדרושה כדי ליצור "הקמה" שמהווה את העבירה שיוחסה למערער. לפיכך צדק בית-המשפט המחוזי, כאשר הרשיע את המערער בעבירה שיוחסה לו."

6.          טענת בא-כוח המבקשים כי כוונתם הייתה למבנה זמני הניתן לפירוק בתוך מספר שעות, על-פי דרישת המועצה האזורית אפעל, והסכמתם לדרישת המועצה האזורית לפרק המבנה תוך 7 ימים מיום קבלת דרישת המועצה - דינה להידחות, מהטעם, כי בפועל, אותה קונסטרוקציית עץ, הממוקמת בצמוד לבית-הקפה, מאז דצמבר 2002, עומדת עד עצם היום הזה.